שדי אלעזר ואח' נ' צבר תיירות נופש וארועים בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 17,295 ₪, אשר לטענת התובעים גבתה מהם הנתבעת שלא כדין.

התובעים, ביקשו לצאת לנופש משפחתי להולנד, ולשם כך ביום 18.8.09 התקשר התובע 1 למשרד הנתבעת העוסקת באספקת שירותים ללקוחות המעוניינים בנופשונים כגון אלו. הוא שוחח עם הסוכן מקסים ספוז'ניקוב (להלן: "מקסים") ובאותה שיחה סוכם כי התובע 1 ירכוש חבילת תיור הכוללת טיסה, רכב ומלון בהולנד. ע"פ ההסכם הטיסה אמורה היתה לצאת ביום 21.8.09 מת"א לנמל התעופה באמסטרדם והטיסה חזרה ביום 27.8.09 מאמסטרדם לת"א.

בסיומה של אותה שיחה, נכרת הסכם בכתב בין הצדדים בו אישר התובע 1 את הזמנת חבילת התיור האמורה לעיל.

דא עקא, למחרת, כאשר ביקשו התובעים לוודא כי ההזמנה והתשלום נקלטו במשרדי הנתבעת, הסתבר להם, לטענתם, כי יעד הטיסה שונה מאמסטרדם שבהולנד לויזה שבגרמניה.

התובעים, כאחד, העידו בבימ"ש באופן חד משמעי ונמרצות כי לא הסכימו לשינוי יעד הטיסה ומשלא ניתן היה לטוס לאמסטרדם, הם הודיעו על ביטול העסקה.

אולם, הנתבעת סירבה לבטל את העסקה, גבתה מהם את מלוא עלות חבילת התיור בסך 13,945 ₪ ובסופו של יום, הם שילמו עבור חבילת תיור אותה לא מימשו.

מאידך, טוענת הנתבעת כי שעה שביקשה לבצע את ההזמנה המקורית, הודיע ספק הטיסות למקסים על שינוי יעד הטיסה מאמסטרדם לויזה. לפיכך, לטענת הנתבעת התקשר מקסים לתובע 1, אשר אישר את שינוי היעד.

עוד טענה הנתבעת כי למחרת התקשרה התובעת 2 למקסים והודיעה על ביטול הנסיעה, שכן אין התובעים מוכנים לטוס לויזה שבגרמניה והם עומדים על כך שהטיסה תהא לאמסטרדם שבהולנד.

לא זו אף זו, לטענת הנתבעת, אישרה התובעת 2 למנהלת המשמרת, כי בעלה, התובע 1, אכן הסכים לשינוי היעד, אולם היא אינה מוכנה לשינוי היעד.

לסיום טוענת הנתבעת כי משאישר התובע 1 את שינוי היעד היא ביצעה את ההזמנה אצל הספק אשר גבה ממנה את מלוא עלות חבילת התיור. משכך, לא היה לה מנוס אלא לגבות מהתובעים את מלוא עלות החבילה.

העסקה שלפנינו, היא עסקת מכר מרחוק כהגדרתה בסעיף 14 ג' בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

סעיף 14 ג' (ב) לחוק הגנת הצרכן קובע כי בעסקת מכר מרחוק על המוכר לספק בכתב מסמך הכולל פרטים מהותיים של העסקה. בעניינינו, לא יכול להיות חולק כי יעד הטיסה הינו פרט מהותי ביותר. כמו כן, אין חולק כי פרט היעד לויזה שבגרמניה במקום לאמסטרדם שבהולנד לא נמסר בכתב לנתבעים.

אין מקום לטענת הנתבעת כי עקב קוצר הזמן לא ניתן היה להעביר מסמך כתוב לתובעים. בעידן הפקסים והדואר האלקטרוני, אין כל קושי להעביר מסמך כתוב ובו הפרטים החיוניים של העסקה.

לא זו אף זו, אם בשאלת מהימנות עסקינן, עדיפה בעיני עדותם של התובעים על פני עדות מקסים. עדות התובעים היתה ברורה, מהימנה וניכר היה ששינוי היעד היה עקרוני עבורם והיווה שיקול מרכזי בביטול העסקה. מאידך, עדות מקסים היתה מתחמקת, מגמתית וניכר היה בו שהוא מבקש להגן על מעבידתו.

משכשלה הנתבעת כאמור, ניתן בזאת פסק דין המורה לנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 13,945 ₪ בצירוף סך של 2,000 ₪ הכוללים את הוצאות התובעים וכן עוגמת נפש. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ו' ניסן תש"ע, 21 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: